זריקות הרזיה ו־Drop Foot: מה הקשר ומה חשוב לדעת?

השימוש בתרופות לירידה במשקל ממשפחת GLP-1 ותרופות דומות, כמו סמגלוטייד וטירזפטייד, הפך בשנים האחרונות לנפוץ מאוד. עבור אנשים רבים מדובר בטיפול יעיל שמוביל לירידה משמעותית במשקל ולשיפור במדדים מטבוליים.

אבל לצד היתרונות, הספרות הרפואית מתחילה לתאר תופעה פחות מוכרת: הופעה של חולשה בכף הרגל, לעיתים עד כדי Drop Foot – "צניחת כף רגל", לאחר ירידה משמעותית ומהירה במשקל.

מה זה בעצם Drop Foot?

צניחה של כף הרגל אינה אבחנה בפני עצמה אלא תיאור של חולשה ביכולת להרים את כף הרגל והאצבעות כלפי מעלה.

אדם עם Drop Foot עשוי להרגיש שכף הרגל "נתפסת" ברצפה בזמן הליכה, להתחיל להרים את הברך גבוה מהרגיל כדי לא למעוד, או לחוות מעידות ונפילות שלא היו קודם.

לעיתים מופיעים גם נימול או שינוי בתחושה בצד החיצוני של השוק ובגב כף הרגל.

יש מספר גורמים אפשריים ל-Drop Foot, ולכן הופעה חדשה שלו מצריכה בירור. אחד הגורמים השכיחים הוא פגיעה בעצב ה־Common Fibular/Peroneal Nerve – העצב הפרונאלי המשותף.

ומה הקשר לירידה במשקל?

העצב הפרונאלי עובר באזור ראש הפיבולה, ממש מתחת לצד החיצוני של הברך. באזור הזה הוא נמצא קרוב מאוד לפני השטח ולכן פגיע יחסית ללחץ חיצוני.

רקמת השומן סביב האזור מספקת לעצב מידה מסוימת של הגנה. כאשר מתרחשת ירידה גדולה ומהירה במשקל, שכבת ההגנה הזו מצטמצמת והעצב עלול להיות חשוף יותר ללחץ.

התופעה אינה חדשה ונקראת בספרות Slimmer's Palsy או Slimmer's Paralysis. היא תוארה בעבר לאחר ירידה משמעותית ומהירה במשקל מסיבות שונות, כולל לאחר ניתוחים בריאטריים.

מה שחדש הוא העלייה במספר הדיווחים על התופעה אצל אנשים שיורדים במהירות במשקל בעזרת תרופות ממשפחת GLP-1 ותרופות דומות.

אז האם זריקות ההרזיה פוגעות בעצבים?

לא בהכרח – וזו הבחנה חשובה.

הראיות הקיימות אינן מוכיחות שהתרופה עצמה רעילה לעצב הפרונאלי. ההסבר הסביר יותר בחלק מהמקרים הוא שהירידה המהירה והמשמעותית במשקל משנה את התנאים המכניים סביב העצב והופכת אותו לפגיע יותר ללחץ.

פעולות תמימות לחלוטין כמו ישיבה ממושכת עם רגל על רגל, כריעה או לחץ ממושך באזור החיצוני של הברך עשויות אז לקבל משמעות גדולה יותר.

בסדרת מקרים שפורסמה ב-2026, למשל, תוארו שני מטופלים שפיתחו Drop Foot לאחר ירידה מהירה במשקל בעזרת טירזפטייד, כאשר ישיבה חוזרת עם רגליים משוכלות נחשבה לגורם שתרם ללחץ על העצב.

ומה המחקרים מראים?

המידע עדיין מתפתח ולכן צריך להיזהר ממסקנות דרמטיות.

בסקירה שיטתית שפורסמה ב-2026 ונועדה לבחון סיבוכים עצביים פריפריים הקשורים לתרופות המשמשות לירידה במשקל נמצאו 19 מחקרים, ובהם 31 מקרים פרטניים וקוהורטה נוספת של 103 אנשים.

במקרים הפרטניים, הירידה החציונית במשקל הייתה כ־20 ק"ג, או כ־22% ממשקל הגוף, וקצב הירידה החציוני היה כ־3.7 ק"ג בחודש. בין הביטויים הנוירולוגיים שתוארו היו פגיעה בעצב הפרונאלי, פגיעה עצבית באזור המקלעת הלומבוסקרלית ופולינוירופתיה.

מחקר case-control שפורסם ב-2025 מצא קשר בין שימוש בתרופות ממשפחת GLP-1 לבין פגיעה בעצב הפרונאלי. החוקרים מצאו odds גבוהים בכ-30% ל-common fibular neuropathy בקרב משתמשי GLP-1RA בהשוואה לקבוצת ביקורת מותאמת. עם זאת, המחקר אינו מוכיח שהתרופה גורמת ישירות לפגיעה בעצב, והחוקרים מציינים כי הירידה במשקל נראית גורם משמעותי בפגיעות מסוג זה.

כלומר, יש כאן אות קליני שראוי להכיר, אבל עדיין אין לנו נתונים שמאפשרים לקבוע מה שכיחות התופעה בקרב כלל המשתמשים בתרופות הללו.

חשוב גם לזכור שבמיוחד אצל אנשים עם סוכרת, שינויים מהירים במשקל ובאיזון הסוכר נקשרו גם לסוגים אחרים של פגיעה עצבית. לכן לא כל Drop Foot שמופיע במהלך טיפול בזריקות הרזיה נובע בהכרח מלחץ על העצב הפרונאלי.

הופיע Drop Foot – מה קורה עכשיו?

צניחה של כף הרגל מתאר את מה שאנחנו רואים, אבל עדיין לא אומר לנו איפה נמצאת הבעיה שגרמה לכך.

לכן השלב הראשון הוא לנסות לאתר את מקור החולשה.

בבדיקה ייבדקו בדרך כלל כוח השרירים בקרסול ובכף הרגל, התחושה, הרפלקסים ודפוס ההליכה. חשוב לבדוק גם קבוצות שרירים נוספות בגפה ולא להתמקד רק בכף הרגל, משום שדפוס החולשה יכול לעזור להבחין בין פגיעה מקומית בעצב הפרונאלי לבין פגיעה שמקורה גבוה יותר, למשל בשורש עצב בעמוד השדרה.

בהתאם לממצאים, ייתכן שיומלץ על בדיקת EMG ובדיקת הולכה עצבית. בדיקות אלו יכולות לסייע במיקום הפגיעה ובהערכת חומרתה. לעיתים יהיה צורך גם בבדיקות נוספות או בהדמיה כדי לשלול גורמים אחרים.

במילים אחרות, עצם העובדה שה-Drop Foot הופיע לאחר ירידה משמעותית במשקל אינה מספיקה כדי להניח שהירידה במשקל היא הסיבה. קודם צריך להבין מה מקור הפגיעה.

איפה הפיזיותרפיסט נכנס לתמונה?

הפיזיותרפיסט יכול להיות חלק מהתהליך כבר בשלב מוקדם ולא רק לאחר שהבירור הסתיים.

הבדיקה הפיזיותרפית מאפשרת למפות את החולשה, לבדוק אילו תנועות ושרירים נפגעו, להעריך תחושה, הליכה, שיווי משקל וסיכון לנפילות ולזהות האם התמונה הקלינית מתאימה לפגיעה בעצב הפרונאלי או שיש ממצאים שמצריכים המשך בירור רפואי.

במקביל, אין צורך תמיד להמתין לסיום כל הבירור כדי להתחיל לטפל בבעיות התפקודיות שנוצרו.

אחת המטרות הראשונות היא לשמור על הליכה בטוחה. כאשר כף הרגל אינה מתרוממת מספיק בזמן הצעד, עולה הסיכון להיתקל ברצפה וליפול. בהתאם למידת החולשה ניתן להתאים את ההליכה, להשתמש באביזר עזר במידת הצורך ולעיתים להיעזר בסד מסוג AFO, שמחזיק את כף הרגל במנח המאפשר מעבר בטוח יותר של הרגל בזמן ההליכה.

מטרה חשובה נוספת היא לשמור על טווח התנועה בקרסול. כאשר השרירים שמרימים את כף הרגל חלשים לאורך זמן, עלולה להתפתח נוקשות וקיצור של הרקמות בצד האחורי של הקרסול.

בהמשך מתבצע תרגול בהתאם ליכולת הקיימת: הפעלה וחיזוק של השרירים, תרגול שליטה בתנועה, שיווי משקל והליכה. ככל שמופיעים סימנים להתאוששות עצבית, התרגול מתקדם בהתאם.

חשוב לא פחות לזהות גורמים שממשיכים להפעיל לחץ על העצב. במקרה של פגיעה פרונאלית לאחר ירידה משמעותית במשקל, למשל, כדאי להימנע מישיבה ממושכת עם רגל על רגל, כריעה ממושכת או לחץ ישיר על אזור ראש הפיבולה.

וכמה זמן לוקח עד שזה עובר?

אין לכך תשובה אחת.

קצב ומידת ההתאוששות תלויים במיקום הפגיעה ובחומרתה. בפגיעה קלה יחסית שבה העצב נלחץ אך המבנה שלו נשמר, יכולה להופיע התאוששות הדרגתית לאורך שבועות עד חודשים. בפגיעה משמעותית יותר התהליך עשוי להיות ממושך יותר ולעיתים ההתאוששות אינה מלאה.

בסדרת המקרים שפורסמה ב-2026, שני המטופלים עם פגיעה פרונאלית לאחר ירידה במשקל באמצעות טירזפטייד התאוששו בתוך כשלושה עד ארבעה חודשים – אך אין להסיק משני מקרים שזה יהיה המהלך אצל כל מטופל.

לכן המעקב חשוב לא פחות מהבדיקה הראשונית. שינוי בכוח, בתחושה וביכולת ההליכה לאורך הזמן נותן מידע על כיוון ההתאוששות ומאפשר להתאים את הטיפול בהתאם.

אילו סימנים צריכים להדליק נורה אדומה?

אם במהלך ירידה משמעותית במשקל מופיעים מעידות חדשות, קושי להרים את קדמת כף הרגל, תחושה שכף הרגל "נגררת", חולשה חדשה בקרסול או שינוי בתחושה בשוק או בכף הרגל – לא כדאי להמתין ולראות אם זה יעבור.

ובוודאי שאין לייחס באופן אוטומטי כל חולשה חדשה לזריקות ההרזיה.

כאשר החולשה מופיעה במהירות, מחמירה, מערבת אזורים נוספים, מופיעה בשתי הרגליים או מלווה בתסמינים נוירולוגיים נוספים – יש צורך בבירור רפואי מהיר.

השורה התחתונה

זריקות לירידה במשקל אינן "מסוכנות לעצבים" באופן גורף, ואין סיבה להיבהל מהן בגלל דיווחים על Drop Foot.

עם זאת, ככל שהתרופות הללו מאפשרות ירידות גדולות ומהירות יותר במשקל, אנחנו נחשפים גם לסיבוכים שהיו מוכרים בעבר בעיקר ממצבים אחרים של ירידה מהירה במשקל.

Drop Foot הוא אחד מהם.

המסר החשוב הוא לא להפסיק טיפול תרופתי באופן עצמאי, אלא לזהות חולשה חדשה מוקדם ולא להתעלם ממנה.

כאשר מתחילות מעידות, כף הרגל נגררת או מופיעה חולשה חדשה – כדאי לפנות לבדיקה. אבחון נכון של מקור הפגיעה, יחד עם טיפול ושיקום מתאימים, מאפשרים לשמור על התפקוד וללוות את תהליך ההתאוששות.

מקורות נבחרים

O'Gorman C, O'Gorman M, Warren N. Peripheral nerve complications from medications utilised for weight loss: a systematic review. Journal of Neurology. 2026;273(8):503. DOI: 10.1007/s00415-026-14048-w.

Triplett JD, Pinto MV, Young NP, et al. GLP-1RA-Associated Diabetic Lumbosacral Radiculoplexus and Common Fibular Neuropathies: A Case-Control Evaluation. Neurology. 2025;105(3):e213916. DOI: 10.1212/WNL.0000000000213916.

Tanyous AI, Levitt JO. Weight Drop-Foot Drop: A Case Series of Peroneal Nerve Palsy from Leg Crossing after Tirzepatide-Mediated Weight Loss. Case Reports in Neurology. 2026;18(1):364–369. DOI: 10.1159/000552890.